ספר מצוות קטן קכ״ט

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן קכ״ח ספר מצוות קטן ק״ל »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לשבע בשמו לשוא דכתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא שמות כ׳:ז׳

1 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו שלא לישבע שבועת שוא, והוא אמרו יתברך לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, והוא שישבע על מחוייב המציאות שהוא בחלוף מה שהוא בו נמצא או על דבר מהנמנעות שהם נמצאות או ישבע לבטל דבר מצוה, וכן אם נשבע על דבר ידוע לא יכחיש אותו ולא יחלוק עליו שום חולק כגון שנשבע בה' שכל מי שישחט ימות זה נשא גם כן שם ה' לשוא *בירושלמי שבועות פ"ג. ולשון משנה שבועות כ"ט איזוהי שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע. והעובר על לאו זה במזיד לוקה בשוגג פטור כשאר חייב לאוין כמו שבארתי, ושם אמרו שם בשבועות זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מלקות ועל שגגתה פטור. ושם התבארו משפטי מצוה זו. וישמע יתרו, שם:

1 משנה תורה, הלכות שבועות פתח ↗

אַרְבָּעָה מִינֵי שְׁבוּעוֹת הֵן. שְׁבוּעַת בִּטּוּי וּשְׁבוּעַת שָׁוְא וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת. שְׁבוּעַת בִּטּוּי הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה ויקרא ה ד "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב". וְהִיא נֶחְלֶקֶת לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים. שְׁתַּיִם לְהַבָּא. וּשְׁתַּיִם לְשֶׁעָבַר. כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁעָבַר שֶׁנַּעֲשָׂה אוֹ שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה. וְעַל דָּבָר שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת שֶׁיֵּעָשֶׂה וְשֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה: וְאֵין שְׁבוּעַת בִּטּוּי נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתָן בֵּין לְהַבָּא בֵּין לְשֶׁעָבַר. כֵּיצַד לְשֶׁעָבַר. שֶׁאָכַלְתִּי. אוֹ שֶׁזָּרַקְתִּי אֶבֶן לַיָּם. אוֹ שֶׁדִּבֵּר פְּלוֹנִי עִם פְּלוֹנִי. אוֹ שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. אוֹ שֶׁלֹּא זָרַק אֶבֶן לַיָּם. אוֹ שֶׁלֹּא דִּבֵּר פְּלוֹנִי עִם פְּלוֹנִי. כֵּיצַד לְהַבָּא. שֶׁאֹכַל אוֹ שֶׁלֹּא אֹכַל. אוֹ שֶׁאֶזְרֹק אוֹ שֶׁלֹּא אֶזְרֹק אֶבֶן לַיָּם. הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתַּיִם לְשֶׁעָבַר וּשְׁתַּיִם לְהַבָּא: נִשְׁבַּע אַחַת מֵאַרְבַּע מַחֲלוֹקוֹת אֵלּוּ וְהֶחְלִיף כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכַל וְאָכַל אוֹ שֶׁיֹּאכַל וְלֹא אָכַל אוֹ שֶׁאָכַלְתִּי וְהוּא לֹא אָכַל שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי וְאָכַל הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעַת שֶׁקֶר. וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר ויקרא יט יב "לֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר". וְאִם נִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר בְּמֵזִיד לוֹקֶה. בְּשׁוֹגֵג מֵבִיא קָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ה ד "וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם" וְגוֹ': שְׁבוּעַת שָׁוְא נֶחְלֶקֶת לְאַרְבַּע מַחֲלוֹקוֹת. הָאַחַת שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דָּבָר הַיָּדוּעַ שֶׁאֵין כֵּן. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע עַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה. וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהוּא אִישׁ. וְעַל עַמּוּד שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: הַשְּׁנִיָּה שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין בּוֹ סָפֵק לְאָדָם שֶׁהוּא כֵּן. כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע עַל הַשָּׁמַיִם שֶׁהוּא שָׁמַיִם. וְעַל הָאֶבֶן זוֹ שֶׁהִיא אֶבֶן. וְעַל הַשְּׁנַיִם שֶׁהֵם שְׁנַיִם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. שֶׁזֶּה הַדָּבָר אֵין בּוֹ סָפֵק לְאָדָם שָׁלֵם כְּדֵי לְצַדֵּק הַדָּבָר בִּשְׁבוּעָה: שְׁלִישִׁית שֶׁנִּשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִתְעַטֵּף בְּצִיצִית. שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ תְּפִלִּין. וְשֶׁלֹּא יֵשֵׁב בַּסֻּכָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. וְלֹא יֹאכַל מַצָּה בְּלֵילֵי הַפֶּסַח. אוֹ שֶׁיִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: רְבִיעִית שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאֵין כֹּחַ בּוֹ לַעֲשׂוֹת. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִישַׁן שְׁלֹשָׁה יָמִים לַיְלָה וָיוֹם רְצוּפִים. אוֹ שֶׁלֹּא יִטְעוֹם כְּלוּם שִׁבְעָה יָמִים רְצוּפִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. כָּל הַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת שָׁוְא מֵאַרְבַּע שְׁבוּעוֹת אֵלּוּ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר שמות כ ז דברים ה יא "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא". וְאִם הָיָה מֵזִיד לוֹקֶה וְאִם הָיָה שׁוֹגֵג פָּטוּר מִכְּלוּם: שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ מָמוֹן חֲבֵרוֹ בְּיָדוֹ בֵּין פִּקָּדוֹן בֵּין מִלְוֶה אוֹ שֶׁגְּזָלוֹ אוֹ עֲשָׁקוֹ אוֹ מָצָא לוֹ אֲבֵדָה וְלֹא הֶחֱזִירָהּ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה וְתָבַע מִמֶּנּוּ מָמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדוֹ וְכָפַר בּוֹ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט יא "לֹא תְכַחֲשׁוּ" זוֹ אַזְהָרָה לִכְפִירַת מָמוֹן. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה. וְאִם נִשְׁבַּע לוֹ עַל שֶׁקֶר עַל מָמוֹן שֶׁכָּפַר בּוֹ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלָאו אַחֵר וְעַל זֶה נֶאֱמַר ויקרא יט יא "לֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" זוֹ אַזְהָרָה לְנִשְׁבַּע עַל כְּפִירַת מָמוֹן. וּשְׁבוּעָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן: וּמַה הוּא חַיָּב עַל שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁשִּׁקֵּר בָּהּ. מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן שֶׁכָּפַר בּוֹ עִם תּוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ. וּמַקְרִיב אָשָׁם וַדַּאי בֵּין שֶׁהָיָה מֵזִיד בֵּין שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ה כא "וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל" וְגוֹ' ויקרא ה כג "וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם". וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ, לְחַיֵּב מֵזִיד כְּשׁוֹגֵג: וְהוּא שֶׁיָּזִיד בְּפִקָּדוֹן אוֹ בְּמָמוֹן שֶׁנִּתְחַיֵּב בּוֹ וְיָדַע בּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבוּעָה. אֲבָל אִם שָׁגַג וְשָׁכַח שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְלוֹ מָמוֹן וְכָפַר וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ יָדַע הֲרֵי זֶה אָנוּס וּפָטוּר מִכְּלוּם. וְכֵן אִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר עַל כְּפִירַת מָמוֹן הֲרֵי זֶה אָנוּס וּפָטוּר: אִם כֵּן הֵיאַךְ הִיא שִׁגְגַת שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. כְּגוֹן שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ אִם חַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן אִם לָאו וְיָדַע שֶׁהִיא אֲסוּרָה וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְלוֹ מָמוֹן זוֹ הִיא שִׁגְגָתָהּ. וּזְדוֹנָהּ שֶׁיָּדַע שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן: שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד. הָעֵדִים שֶׁיָּדְעוּ עֵדוּת מָמוֹן וּתְבָעָם בַּעַל הָעֵדוּת לְהָעִיד לוֹ וְכָפְרוּ בְּעֵדוּתָן וְלֹא הֵעִידוּ וְנִשְׁבְּעוּ שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת זוֹ הִיא נִקְרֵאת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת. וְחַיָּבִין עַל שְׁבוּעָה זוֹ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד בֵּין שֶׁהָיוּ מְזִידִין בֵּין שֶׁהָיוּ שׁוֹגְגִים שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ה א "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד" וְלֹא נֶאֱמַר בָּהּ וְנֶעְלַם, לְחַיֵּב עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה: כֵּיצַד שִׁגְגַת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת. כְּגוֹן שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן וְיָדַע שֶׁשְּׁבוּעָה זוֹ אֲסוּרָה וְשֶׁהִיא שֶׁקֶר. וּזְדוֹנָהּ שֶׁיָּדַע שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן. אֲבָל אִם לֹא יָדַע שֶׁהִיא אֲסוּרָה אוֹ שֶׁשָּׁכְחוּ הָעֵדוּת וְנִשְׁבְּעוּ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לָהֶם שֶׁהֵן יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת וְשֶׁנִּשְׁבְּעוּ עַל שֶׁקֶר הֲרֵי אֵלּוּ אֲנוּסִין וּפְטוּרִין אַף מִן הַקָּרְבָּן:

2 ברית משה פתח ↗

כתוב א בדברות הראשונות והאחרונות לא תשא כו'. וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת ס"ב היראים סי' שי"ג הסמ"ק סי' קכ"ט החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' ל' הזוהר מל"ת ט' אות י' הדה"מ שער ג' פ"א המעיי"ח דף ט"ז ע"א אות ל"ד הנר מצוה סי' י' אות קל"ו והד' חילוקים שכ' רבינו ז"ל כתב גם הרמב"ם ז"ל הל' שבועות פ"א עי' כ"מ שם, ומ"ש רבינו והורה גאון שבכלל זה הנשבע שלא יכנס בתקנות הקהל כו' כ"כ גם הגמי"י הל' שבועות שם אות ב', ומ"ש רבינו אבל ב"ד מלקין אותו כו' כתב מו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן ע"ז וז"ל אבל שמעתי לאו דוקא שמלקין אותו אלא אפי' בלא מלקות מותר שנשבע לבטל את המצוה עכ"ל וכ"כ המרש"ל ז"ל בביאורו כאן, ועי' רמב"ם פי"ב הלכה א' שם שכ' דחמור עון שבועת שוא מכל עונות שאף שקבל עונש מלקות עדיין אינו מנוקה מעון ולענין הלכה עי' טוש"ע יו"ד סי' רל"ו והטעם דמדוע חמור כ"כ כתב העיר מקלט סי' הנ"ל בשם המדרש כי יש אבן על התהום שחקוק בו שם אחד והנשבע לשקר גורם שיקום אותו אבן מעל פי התהום ויעלה וישטוף העולם:

1 רמב"ם הלכות שבועה פי"א. סמ"ג לאוין סימן רלח. טור י"ד סימן רלו:

2 שלא לשבע בשמו לשוא דכתיב שמות כ׳:ז׳ לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא: זהו הנשבע לשנות את הידוע לאדם: פי' לשלשה בני אדם ובכלל זה שלא לישבע בחנם אפי' באמת דמתרגמי' לשוא למגנא:

1 טור פתח ↗

הלכות שבועות נפש כי תשבע לבטא בשפתים פי' הנשבע על דבר בין על דבר שעבר כגון שנשבע שאכל ולא אכל או שלא אכל ואכל בין על דבר שהוא להבא כגון שאוכל ואינו אוכל או שלא אוכל ואוכל וכן כל דבר אפילו אין בו לא הרעה ולא הטבה כגון שזרקתי צרור לים ולא זרקתי או שאזרוק ושלא אזרוק ואפי' בדבר שאין בו ממש כגון שישנתי או שלא ישנתי או שאישן או לא אישן ואפי' בדבר שאינו יכול לעשותו אלא ע"י אחרים כגון שנתתי לפלוני או שלא נתתי או שאתן לפלוני או לא אתן ואפי' נשבע על אחרים כגון שזרק פלוני צרור לים או שלא זרק כל אלו הן שבועת ביטוי ואם שיקר בשבועתו חייב בקרבן המפורש בו ויש דברים שאפי' אם שיקר בשבועתו אינו חייב קרבן כגון שנשבע לקיים המצוה ולא קיים או נשבע להרע לפלוני כגון להכותו או לקללו ונשבע שיעש חבירו דבר פלוני כגון שיזרוק פלוני צרור לים או לא יזרוק וכיוצא בו וזהו שוא אבל עבירה איכא בכל דבר שישקר בשבועתו וגם אין לו לישבע על חבירו שיעשה שום דבר שאינו ברשותו שיעשנו על כל פנים ואין חבירו מחוייב לעשותו אא"כ יקבל שבועתו וכתב הרמב"ם בד"א שנשבע על דבר שאינו ברשותו כגון שנשבע על שמעון שלא ילך בסחורה וביוצא בזה אבל אם משביעו על דבר שהוא שלו כגון שלא יכנס לביתו וכיוצא בו אז ודאי צריך ליזהר בשבועתו שהרי ברשותו הוא לאסור שלו על כל מי שירצה ואיני מבין דבריו שאין אדם יכול לאסור שלו על חבירו אלא בקונם לפי שהוא חל על החפץ שאוסר אותו על חבירו בקונם אבל לא בלשון שבועה לפי שהיא חלה על האדם ואינה חלה עליו ליאסר בשבועה אא"כ יקבל עליו השבועה ויש עוד שבועת שוא והוא שנשבע לשנות את הידוע כגון על איש שהוא אשה או איפכא וכיוצא בזה או שנשבע לאמת האמת על דבר שהוא ידוע לכל כגון שנים שהם שנים וכיוצא בזה או על דבר שאין בידו לעשותו כגון שלא אישן ג' ימים שא"א להיות בלא שינה ג' ימים לפיכך מלקין אותו על שעבר שבועת שוא והוא מותר לישן מיד או שנשבע שראה גמל פורח באויר ואפילו שאומר שראה לעוף גדול פורח והוא מכנהו גמל אינו כלום שאנו הולכין אחר לשון ב"א ואין קורין לעוף גמל או שנשבע שלא לאכול מכל פירות שבעולם או שנשבע לבטל מצוה כגון שלא יאכל מצה או שלא ישב בסוכה בד"א שפי' שלא יאכל מצה בליל פסח ולא אשב בסוכת מצוה אבל אם נשבע בסתם שלא יאכל מצה ולא ישב בצל סוכה חלה שבועה וצריך לקיימו:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

אלו הן לאוין משבועות ונדריםכתוב א בדברות הראשונות והאחרונות לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא ובשבועות דף כ"ט שלשתם מפרש בשבועות שוא שלשה חילוקין האחד שנשבע לשנו' את הידוע כמו על עמוד של שיש שהוא של זהב, וכן כל כיוצא בזה והוא שיהא ידוע לשלשה בני אדם כדברי עולא, החילוק השני שנשבע שראה גמל פורח באויר דבר שאינו יכול להיות שם דף כ"ה ובכלל זה נשבע על דבר שאין בו כח לעשותו כגון שנשבע שלא יישן ג' ימים לילה ויום רצופין או שלא יטעום כלום שבעה ימים רצופין, החילוק השלישי שנשבע לבטל את המצות כגון שנשבע שלא להתעטף בציצית ושלא יניח תפילין ושלא ישב בסוכה בחג הסכות ולא יאכל מצה בליל פסח, והורה גאון שבכלל זה הנשבע שלא יכנס בתקנת הקהל, וכן ראיתי בתשובת רבינו יוסף טוב עלם ובתשובת הגאונים ור"י בר יהודה ורש"י, עוד יש שם חילוק רביעי בירו' שם ההן דמישתבע על תרין דאינון תרין חייב משום שבועת שוא, בתלמודינו שם דף כ"א כל הנשבע אחד מארבע שבועות הללו עובר בל"ת ואם היה מזיד לוקה שנ' כי לא ינקה ה' אבל ב"ד מלקין אותו ומלקין אותו, ומותר במה שנשבע כדאמר רבי יוחנן בשבועות דף כ"ה גבי שינה, ואם היה שוגג פטור מכולם:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לִשָּׁבַע לַשָּׁוְא – שֶׁלֹּא נִשָּׁבַע לְבַטָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כ ז לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, וְעִנְיַן הַבַּטָּלָה בְּאַרְבָּעָה צְדָדִין, כְּגוֹן שבועות כט, א שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ כֵּן, כְּגוֹן עַל עַמּוּד שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, הַצַּד הַשֵּׁנִי, כְּגוֹן ירושלמי שבועות פ"ג ה"ח שֶׁנִּשְׁבַּע עַל הַיָּדוּעַ שֶׁהוּא כֵּן, כְּגוֹן עַל הָאֶבֶן שֶׁהוּא אֶבֶן וְעַל הָעֵץ שֶׁהוּא עֵץ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בּוֹ, הַצַּד הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁנִּשְׁבַּע לְבַטֵּל מִצְוָה זוֹ, אוֹ מִצְוֹת שֶׁחִיְּבָנוּ הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁגַּם זֶה לְבַטָּלָה לְגַמְרֵי הוּא, שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לִשָּׁבַע עַל מָה שֶׁכְּבָר חִיְּבוֹ הָאֵל, וּכְמִי שֶׁנִּשְׁבַּע בְּדָבָר יָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ כֵּן הוּא. הַצַּד הָרְבִיעִי, שֶׁנִּשְׁבַּע לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹתוֹ, כְּגוֹן שבועות כה א שֶׁלֹּא יִישַׁן שְׁלשָׁה יָמִים רְצוּפִים, אוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל שִׁבְעָה יָמִים רְצוּפִים, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ. לָדַעַת בְּנֵי אָדָם וְלִקְבֹּעַ בְּנַפְשׁוֹתָם וּלְחַזֵּק הָאֱמוּנָה בְּלִבּוֹתָם, כִּי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְקַיָּם לָעַד, אֵין קִיּוּם כְּקִיּוּמוֹ, וְרָאוּי וּמְחֻיָּב עָלֵינוּ בְּזָכְרֵנוּ שְׁמוֹ הַגָּדוֹל עַל מַעֲשֵׂנוּ וְעַל דִּבּוּרֵינוּ לְזָכְרוֹ בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בְּרֶתֶת וּבְזִיעַ, וְלֹא כִּמְהַתְּלִים וּמְדַבְּרִים בְּדָבָר קַל, כְּמוֹ הַדְּבָרִים הַהוֹוִים וְנִפְסָדִים וְאֵינָם נִשְׁאָרִים בְּקִיּוּמָם כָּמוֹנוּ אֲנַחְנוּ בְּנֵי אָדָם וּשְׁאָר דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפֵל. עַל כֵּן רָאוּי בִּכְדֵי לִקְבֹּעַ הָעִנְיָן הַזֶּה בִּלְבָבֵנוּ וְלִהְיוֹת יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְחַיּוֹתֵנוּ וּלְזַכּוֹתֵנוּ חִיְּבָנוּ בַּמִּצְוָה הַזֹּאת לְבַל נַזְכִּיר שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ לְבַטָּלָה, וְעָנַשׁ מַלְקוּת עַל הַמֵּקֵל וְעוֹבֵר עָלֶיהָ. וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ בְּעַצְמוֹ הוּא עִנְיַן שְׁבוּעַת שֶׁקֶר, כְּלוֹמַר נִשְׁבַּע לְקַיֵּם דָּבָר וְלֹא קִיְּמוֹ, שֶׁהִיא נִקְרֵאת שְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁבָּא עָלֶיהָ לָאו אַחֵר בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּסֵדֶר קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט יב וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר, כִּי הַנִּשְׁבָּע בַּשֵּׁם הַגָּדוֹל לֵאמֹר דָּבָר שֶׁהָיָה וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁשֶּׁקֶר בְּפִיו, הִנֵּה הוּא מֵקֵל בְּיִרְאַת אֱלֹהִים, כְּאוֹמֵר בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין אֱמֶת. תֵּאָלַמְנָה שְׂפָתָיו. תהלים לא יט וְכֵן הַנִּשְׁבָּע לַעֲשׂוֹת דָּבָר וְאַחַר כָּךְ לֹא יַעֲשֶׂנּוּ, הִנֵּה הוּא גַּם כֵּן בְּמוֹרְדֵי אוֹר מַכְחִישֵׁי הָאֱמֶת, כִּי פֵּרוּשׁ נִשְׁבָּע הוּא לְפִי דַּעְתִּי, שֶׁגּוֹמֵר הָאָדָם בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר בְּפִיו לִהְיוֹת מְקַיֵּם אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו וְלֹא יְשַׁנֵּהוּ לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא קַיָּם וְלֹא יִשְׁתַּנֶּה לַעֲדֵי עַד. וְזֶהוּ שֶׁלְּשׁוֹן שְׁבוּעָה יָבֹא לְעוֹלָם בִּלְשׁוֹן נִפְעַל, כְּלוֹמַר שֶׁנִּפְעָל בִּדְבָרָיו לִהְיוֹתוֹ קַיָּם כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּקִיּוּמוֹ בָּרוּךְ הוּא. וּבְעִנְיַן הַנֶּדֶר דֶּרֶךְ אַחֶרֶת יֵשׁ בּוֹ, שֶׁהוּא כְּמַכְנִיס דָּבָר הַמֻּתָּר בְּגֶדֶר הָאָסוּר, וּכְאִלּוּ יֹאמַר דָּבָר פְּלוֹנִי שֶׁהוּא מֻתָּר יְהֵא אָסוּר עָלָיו כְּקָרְבָּן שֶׁאָסַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ ז"ל, נדרים יד, א דְּדַוְקָא כְּשֶׁהוּא נוֹדֵר בְּדָבָר הַנִּדָּר יְהֵא חָל הַנֶּדֶר וְלֹא בְּעִנְיָן אַחֵר, שֶׁאִם יֹאמַר הֲרֵי דָּבָר פְּלוֹנִי אָסוּר עָלַי כְּקָרְבָּן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בָּזֶה יָחוּל הַנֶּדֶר, שם יג א אֲבָל אִם יֹאמַר כִּבְשַׂר חֲזִיר, אֵין זֶה נֶדֶר, שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה במדבר ל ג כִּי יִדֹּר נֶדֶר, כְּלוֹמַר, כִּי יִדֹּר בְּדָבָר הַנָּדוּר. וְכֵן מִי שֶׁיֶּאְסֹר דָּבָר לַחֲבֵרוֹ אוֹ עַל עַצְמוֹ, כְּמוֹ הַדְּבָרִים שֶׁל קָרְבָּן שֶׁאָסַר לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּעִנְיָן זֶה הוּא, שֶׁהוּא כְּאִלּוּ אוֹמֵר דָּבָר פְּלוֹנִי יְהֵא אָסוּר עָלָיו, אוֹ עַל חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ הַדְּבָרִים שֶׁל קָרְבָּן שֶׁאָסַר לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ כֹּחַ לֶאֱסֹר הַמֻּתָּר, לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה לִמַּדְתָּנוּ בְּכָךְ, מִדִּכְתִיב שם לֶאֱסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. וְעִנְיָן זֶה דּוֹמֶה לְהֶקְדֵּשׁ, שֶׁמָּצָאנוּ בַּתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בָּאָדָם לְהַקְדִּישׁ אֶת שֶׁלּוֹ בְּדִבְרֵי פִּיו וְיִהְיֶה אָסוּר מִיָּד לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם, כְּדִכְתִיב ויקרא כז יד וְאִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ, וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ לוֹ כֹּחַ עַל עַצְמוֹ לֶאֱסֹר דְּבָרִים עַל גּוּפוֹ. וְזֶהוּ אָמְרָם ז"ל נדרים טו, א לְעוֹלָם בִּלְשׁוֹן הַנְּדָרִים, הֲרֵי עָלַי אוֹ פִּי לְדִבּוּר, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא מַרְחִיק אוֹתוֹ דָּבָר מִמֶּנּוּ, וְכֹחַ יֵשׁ לוֹ לִקְשֹׁר עַצְמוֹ בְּאִסּוּר אוֹתוֹ דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ בִּנְכָסָיו לְאָסְרָם. וְזֶהוּ הַדִּין וְהַטַּעַם בְּעַצְמוֹ, שֶׁהַשְּׁבֻעָה חָלָה שם ב עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ וְעַל שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כִּי עַל גּוּף הָאָדָם תִּפֹּל הַשְּׁבֻעָה, כְּלוֹמַר שֶׁגּוּפוֹ נִתְחַיֵּב לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ דָּבָר, וַהֲרֵי הַגּוּף יֵשׁ לוֹ מַמָּשׁ. אֲבָל הַנֶּדֶר אֵינוֹ חָל אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, לְפִי שֶׁהוּא כְּמַכְנִיס דָּבָר בְּגֶדֶר אִסּוּר שְׁאָר דְּבָרִים, כְּלוֹמַר דָּבָר פְּלוֹנִי יְהֵא אָסוּר עָלָיו כְּגֶדֶר קָרְבָּן שֶׁהוּא אָסוּר עָלָיו, וְאִם אֵין מַמָּשׁ בְּמָה שֶׁהוּא מַכְנִיס תּוֹךְ הַגָּדֵר, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. וְכֵן מִן הַטַּעַם הַזֶּה אֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה וְנֶדֶר חָל עַל נֶדֶר, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁבוּעָה כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס הָאָדָם בְּעַצְמוֹ בִּמְחִיצַת הַקִּיּוּם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ אֲפִלּוּ יִכְפֹּל הַדִּבּוּר אֶלֶף פְּעָמִים שֶׁהוּא נִכְנַס שָׁם, כְּנִיסַת גּוּפוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד בְּפַעַם אַחַת הִיא נַעֲשֵׂית, וְאֵין זֶה אַחַר מִכֵּן אֶלָּא כְּכוֹפֵל דְּבָרִים לְבַטָּלָה. אֲבָל הַנֶּדֶר שֶׁהוּא כִּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לִהְיוֹת לוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר כְּאִלּוּ נֶאֱסַר בְּכָל עֵת שֶׁהוּא שׁוֹנֶה בְּקַבָּלָתוֹ מוֹסִיף עַל עַצְמוֹ אִסּוּר אִם יְבַטֵּל קַבָּלוֹתָיו, וּלְפִיכָךְ הוּא חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. וְזֶהוּ הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ שֶׁהַשְּׁבוּעָה שם טז, א אֵינָהּ חָלָה עַל דְּבַר מִצְוָה, וְהַנֶּדֶר חָל אֲפִלּוּ עַל דְּבַר מִצְוָה, שֶׁהַנִּשְׁבָּע מְדַבֵּר עַל גּוּפוֹ, וְגוּפוֹ כְּבָר נִתְחַיֵּב בְּאוֹתוֹ עִנְיָן מַהֵר סִינַי, אֲבָל בְּנֶדֶר אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא עַל הַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה לְהַכְנִיס בְּגֶדֶר הָאִסּוּר, וְעַל אוֹתוֹ דָּבָר מַמָּשׁ לֹא נִתְחַיֵּב הוּא מֵעוֹלָם, וּלְפִיכָךְ חָל עָלָיו הָאִסּוּר, וְאֵין מַאֲכִילִין לוֹ לְאָדָם דָּבָר הָאָסוּר לוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ ז"ל ר"ן נדרים ח, א ד"ה והלא מושבע שֶׁהַנִּשְׁבָּע אָסַר נַפְשׁוֹ עַל הַחֵפֶץ, וְהַנּוֹדֵר אָסַר הַחֵפֶץ עַל נַפְשׁוֹ. וְאִם תִּשְׁאַל מִי שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁהוּא מְצֻוֶּה עָלָיו לְאָכְלוֹ, אֵיךְ לֹא יֹאכְלֶנּוּ, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ דְּבַר מְצֻוֶּה הוּא עָלָיו בַּעֲשֵׂה, וְיָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה לֹא תַעֲשֶׂה דְּלֹא יַחֵל, כִּי כֵן יֹאמְרוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם אָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי לֹא תַעֲשֶׂה? תְּשׁוּבָתְךָ, שֶׁהַנֶּדֶר עֲשֵׂה וְלָאו יֵשׁ בּוֹ, לָאו דְּלֹא יַחֵל וַעֲשֵׂה דְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. וּמִן הַטַּעַם הַזֶּה שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁעִם הַשְּׁבוּעָה גּוּפוֹ נִפְעָל, אָמְרוּ שבועות כ, א הַמַּתְפִּיס בִּשְׁבֻעָה פָּטוּר, וּבִנְדָרִים חַיָּב, כֵּיצַד? שָׁמַע שֶׁנָּדַר חֲבֵרוֹ, וְאָמַר אַף אֲנִי כָּמוֹךָ, בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, הֲרֵי זֶה אָסוּר, לְפִי שֶׁכַּוָּנָתוֹ שֶׁל זֶה לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אָסוּר בָּזֶה הַדָּבָר כֵּן אֶהְיֶה אֲנִי אָסוּר בּוֹ, וּבְכָךְ יַסְפִּיק אֵלָיו. אֲבָל בִּשְׁבוּעָה שֶׁאָנוּ מְדַמִּים הָרִאשׁוֹן כְּאִלּוּ הִפְעִיל גּוּפוֹ בִּדְבָרָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, לֹא שֶׁהִרְחִיק דָּבָר אַחֵר מִגּוּפוֹ, לֹא רָאוּ ז"ל, שֶׁיְּהֵא זֶה הָאַחֲרוֹן בִּכְלַל הִפָּעֲלוּת זֶה, בְּאָמְרוֹ אַף אֲנִי כָּמוֹךָ, עַד שֶׁיּוֹצִיא בְּפִיו מַמָּשׁ לְשׁוֹן הִפָּעֲלוּת עַצְמוֹ. כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר אַף אֲנִי כָּמוֹךָ נִשְׁבָּע, אוֹ שֶׁיִּשְׁמַע מִפִּי אַחֵר שֶׁיַּפְעִילֵהוּ לְאוֹתוֹ דָּבָר, וְהוּא יָקִים וְיוֹרֶה שֶׁחָפֵץ בְּאוֹתוֹ הִפָּעֲלוּת, כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ אָדָם אַחֵר מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְהוּא יַעֲנֶה אָמֵן. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר לְשׁוֹן הַשְּׁבוּעָה צָרִיךְ לוֹמַר בְּפִיו עַל עַצְמוֹ, אוֹ שֶׁיַּזְכִּירֶנּוּ אַחֵר עָלָיו מַמָּשׁ וְהוּא יְקַבֵּל, אֲבָל מִכֹּחַ הִפָּעֲלוּת אָדָם אַחֵר אֵינוֹ נִפְעָל, מִכֵּיוָן שֶׁגּוּפוֹ צָרִיךְ הִפָּעֲלוּת, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּנֶדֶר. אוֹ אֶפְשָׁר לוֹמַר, כִּי מֵחֹמֶר הַנֶּדֶר, שֶׁהוּא חָמוּר מִן הַשְּׁבוּעָה, שֶׁהֲרֵי דִּמּוּ עי' רמב"ן עה"ת במדבר ל ג אוֹתוֹ לְחַיֵּי הַמֶּלֶךְ, הֻחְמְרוּ בּוֹ לִהְיוֹת נִתְפָּס בִּמְהֵרָה יוֹתֵר מִן הַשְּׁבוּעָה, וּמִן הַטַּעַם הַזֶּה שֶׁכָּתַבְנוּ בִּשְׁבוּעָה שֶׁעִנְיָנָהּ הוּא, שֶׁהָאָדָם גּוֹמֵר לְקַיֵּם דְּבָרָיו וּלְאַמֵּת כְּמוֹ שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּקִיּוּם אֱלֹהִי, הָיָה לָנוּ לִלְמֹד שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל שְׁבוּעָה בְּשׁוּם צַד, אֶלָּא שֶׁהָיָה מֵחַסְדֵי הָאֵל עָלֵינוּ בְּדַעְתּוֹ חֻלְשַׁת בִּנְיַן גּוּפֵנוּ וּמִעוּט דֵּעוֹתֵינוּ וְהַתְמָדַת שִׁנּוּי רְצוֹנֵנוּ, לָתֵת לָנוּ עֵצָה לָצֵאת מִמַּאֲסַר הַשְּׁבוּעָה בְּהִתְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ הָרָצוֹן בְּכָל עֵת שֶׁאֶפְשָׁר לָנוּ לִטְעוֹן בְּעִנְיַן הַשְּׁבוּעָה טַעֲנַת אֹנֶס אוֹ שְׁגָגָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּמְקוֹמוֹ בִּשְׁבוּעוֹת כו, א וּנְדָרִים כ, ב. וְאוּלָם לֹא הֻרְשֵׁנוּ לָצֵאת מִמֶּנּוּ בִּשְׁאַט נֶפֶשׁ, רַק בְּתַחְבּוּלָה וּבַעֲצַת חָכָם, שֶׁיָּבֹא הַנִּשְׁבָּע לִפְנֵי אִישׁ חָכָם שם עא, א וְנָבוֹן בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְיִתְוַדֶּה אֵלָיו, כִּי מֵחֶסְרוֹן יְדִיעָתוֹ שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁבַּע דָּבָר שֶׁיָּדַע אַחַר כָּךְ הוּא רוֹצֶה לְבַטֵּל מָה שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו. וְכִי הוּא מַכִּיר כִּי הַבִּטּוּל מִעוּט דַּעְתּוֹ וְחֶסְרוֹנוֹ גּוֹרֵם אוֹתוֹ, לֹא דָּבָר אַחֵר וּמַחֲשָׁבָה חִיצוֹנִית שֶׁיִּהְיֶה בְּלִבּוֹ, חָלִילָה. וְאַחַר הוֹדָאַת פִּיו עַל זֶה וְיַכִּיר הֶחָכָם וְיִרְאֶה, כִּי יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ אֵלָיו דָּבָר, שֶׁאִלּוּ הִסְכִּים עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לֹא הָיָה נִשְׁבָּע, וְעַל כֵּן הוּא מִתְחָרֵט, יְקַבֵּל וִדּוּיוֹ וְיַתִּירֶנּוּ מִשְּׁבוּעָתוֹ. וְזֶהוּ אָמְרָם ז"ל ברכות לב, א הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל, אֲבָל אֲחֵרִים מוֹחֲלִין לוֹ. עַל כֵּן לְעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהַתִּיר שְׁבוּעָה, כִּי אִם בְּסִבַּת שׁוּם חִדּוּשׁ לַנִּשְׁבָּע, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ דָּבָר פְּלוֹנִי לֹא הָיִיתִי נִשְׁבָּע מֵעוֹלָם, שֶׁזֶּה כְּעֵין אֹנֶס הוּא. אֲבָל אִם אוֹמֵר הַתִּירוּנִי מִשְּׁבוּעָתִי בְּלֹא טַעֲנָה, אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַתִּירוֹ. וּמִכֹּחַ זֶה הָעִנְיָן אָמְרוּ ז"ל נדרים סד, א, שֶׁאֵין פּוֹתְחִין בְּנוֹלָד שֶׁאֵינוֹ מָצוּי, לְפִי שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר לְהֶדְיָא שֶׁהוּא נִחַם כְּשֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁנַּחְשְׁבֵהוּ כְּאָנוּס, אֶלָּא שֶׁרְצוֹנוֹ הַיּוֹם כְּמוֹ שֶׁהָיָה תְּחִלָּה, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה עַכְשָׁו בְּהֶתֵּר, כֵּיצַד? נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בִּפְלוֹנִי, וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר הָעִיר אוֹ טַבָּח וְהוּא אוֹמֵר רְצוֹנִי קַיֶּמֶת, שֶׁלֹּא הָיִיתִי חָפֵץ לֵהָנוֹת בּוֹ, וְלֹא הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָשֶׂה סוֹפֵר, אוֹ טַבָּח, אֵין מַתִּירִין לוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר, אַחַר שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁזֶּה הָאִישׁ נַעֲשֶׂה סוֹפֵר, מִתְנַחֵם אֲנִי עַל שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי עַל הֲנָאָתוֹ לְעוֹלָם ח , וּמִי יִתֵּן שֶׁלֹּא נִשְׁבַּעְתִּי. בְּעִנְיָן זֶה מַתִּירִין לוֹ, שֶׁהֲרֵי מוֹדֶה שֶׁנִּשְׁתַּנָּה חֶפְצוֹ וּמִתְחָרֵט עַל מַעֲשָׂיו לְגַמְרֵי בְּחֶסְרוֹן יְדִיעָתוֹ, שֶׁאִלּוּ יָדַע בְּעֵת הַשְּׁבוּעָה מָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַיּוֹם, לֹא הָיָה נִשְׁבָּע מֵעוֹלָם וּכְאָנוּס הוּא, וְדָרְשִׁינַן שבועות כו, א הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה, פְּרָט לְאָנוּס. וּמִזֶּה הַיְּסוֹד גַּם כֵּן כְּשֶׁתּוֹלֶה שְׁבוּעָתוֹ בְּדַעַת אֲחֵרִים, קָשֶׁה לְהַתִּירוֹ דְּמִכֵּיוָן דְּסִלֵּק דַּעְתּוֹ מִן הַדָּבָר וְנִתְלָה בְּדַעַת אֲחֵרִים, אֵין טַעֲנַת אֹנֶס וּשְׁגָגָה מְצוּיָה אֶצְלוֹ אַחַר כֵּן. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ גיטין לו, א שֶׁהַנִּשְׁבָּע עַל דַּעַת אֲחֵרִים אֵין לוֹ הֲפָרָה, וּמִכָּל מָקוֹם לִדְבַר מִצְוָה הִסְכִּימוּ חֲכָמִים לְהַתִּיר, לְפִי שֶׁכָּל שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם וְהוּא דָּבָר גּוֹרֵם לְבִטּוּל מִצְוָה, אוֹ שֶׁתֵּעָשֶׂה מִצְוָה בְּהִמָּנַע אוֹתוֹ מַעֲשֵׂה, לֵב כָּל יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁיִּבְטַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הֶדְיוֹט וְתֵעָשֶׂה מִצְוָה, וְאָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ בָּאוּ כָּל הָרַבִּים שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דַּעְתָּם עִמּוֹ לְפָנָיו וְאָמְרוּ שֶׁאִלּוּ יָדְעוּ הֵם בִּשְׁבוּעָתוֹ בִּטּוּל מִצְוָה לֹא תַּסְכִּים דַּעְתָּם עִמּוֹ, וַהֲרֵי יֵשׁ לָנוּ טַעֲנַת אֹנֶס וּשְׁגָגָה. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ ז"ל נדרים טז, ב אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה. וְאַל תַּחְשֹׁב לְהַקְשׁוֹת עָלַי עַל הַנָּחַת טַעַם זֶה שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁעִקַּר הַהֶתֵּר בְּהִתְחַדֵּשׁ בָּאָדָם דָּבָר שֶׁאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ מִתְּחִלָּה, לֹא הָיָה נִשְׁבָּע, שֶׁהֲרֵי הוּא כְּעֵין אָנוּס אוֹ מֻטְעֶה, וְתֹאמַר וַהֲרֵי מָצִינוּ לְגַבֵּי שְׁבוּעוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶתֵּר, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ ז"ל ברכות לב, ב בְּוַיְחַל מֹשֶׁה שמות לב יא כִּבְיָכוֹל שֶׁהִתִּירוֹ מִן הַשְּׁבוּעָה, וְעַל עִנְיַן זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל, שֶׁאָמְרוּ ז"ל סנהדרין לח, א שֶׁנִּשְׁאַל אֵל מִשְּׁבוּעָתוֹ, וְחָלִילָה לִהְיוֹת שִׁנּוּי רָצוֹן אִתּוֹ כִּי יֵשׁ לַהֲשִׁיבְךָ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, שֶׁכָּל מָה שֶׁבָּא בַּכְּתוּבִים כַּיּוֹצֵא בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה הַכֹּל נֶאֱמַר עַל צַד הַמְקַבְּלִים שֶׁהֵם בְּנֵי אָדָם, כִּי חָלִילָה לָאֵל וּמִלְּבָבֵנוּ לְהַאֲמִין שֶׁיִּצְטָרֵךְ אֲדוֹן הַכֹּל לְהִשָּׁבַע בְּדָבָר, אַף כִּי לְהַתִּירוֹ וּלְבַטְּלוֹ אַחֲרֵי כֵן. אֲבָל יֹאמַר אוֹתוֹ דָּבָר עַל צַד קַבָּלַת הָעֹנֶשׁ הַנּוֹפֵל עַל הַנֶּעֱנָשׁ, שֶׁאִם נִתְחַיֵּב הָאָדָם לְגֹדֶל חֶטְאוֹ לְהַעֲנִישׁוֹ עַל כָּל פָּנִים עַד שֶׁאֵין רָאוּי לָתֵת לוֹ מָקוֹם לִתְשׁוּבָה, יִפֹּל עַל עִנְיַן הָאִישׁ הַלָּזֶה שְׁבוּעָה אֵצֶל הַשֵּׁם, כְּלוֹמַר חִזֵּק עָנְשׁוֹ וּגְזֵרָתוֹ עָלָיו, כְּאִלּוּ יֵשׁ שְׁבוּעָה בַּדָּבָר. וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה, אִם זָכָה הָאָדָם לְרֹב חֲשִׁיבוּתוֹ לְקַבֵּל טוֹבָה הוּא וְזַרְעוֹ, יֹאמַר הַכָּתוּב גַּם כֵּן כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִשְׁבַּע לְהֵטִיב לוֹ. וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָמְרוּ ז"ל מכילתא פ' יתרו כְּדֵי לְשַׁכֵּךְ ד"ו לְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ, שֶׁאֵין לְדַמּוֹת לִבְנֵי אָדָם חֹזֶק דָּבָר וְקִיּוּמוֹ, רַק בַּמֶּה שֶׁהֵם מַחֲזִיקִים וּמְקַיְּמִים דִּבְרֵיהֶם. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה בְּעַצְמוֹ דָּרְשׁוּ ז"ל הֶתֵּר עַל שְׁבוּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. רְצוֹנָם לוֹמַר, כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וּמְכַפֵּר עַל הַחוֹטְאִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁגָּדַל חֶטְאָם וְחָזַק עַד שֶׁרָאוּי שֶׁאִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ כָּל כָּךְ, לִשָּׁבַע שֶׁלֹּא לִמְחֹל לְעוֹלָם. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה אָמְרוּ ז"ל כִּי מֹשֶׁה הִתִּירוֹ, כְּלוֹמַר, שֶׁבִּזְכוּת תְּפִלָּתוֹ הַטּוֹבָה גָּרַם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה סָלַח לַעֲוֹנָם. וְזֶהוּ שֶׁלֹּא תִּמְצָא לְרַבּוֹתֵינוּ ז"ל, שֶׁיִּדְרְשׁוּ עִנְיַן הַהֶתֵּר אֵצֶל שְׁבוּעָתוֹ בָּרוּךְ הוּא, כִּי אִם בְּחֵטְא גָּדוֹל, שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִגְזֹר, שֶׁאֵינוֹ נִתָּן לְכַפָּרָה כְּלוֹמַר, וְרָאוּי לִשָּׁבַע עָלָיו שֶׁלֹּא לְכַפֵּר אוֹתוֹ, וְרַחֲמָיו בָּרוּךְ הוּא גָּדְלוּ עַל כָּל מַחְשְׁבוֹתֵינוּ, וּמְכַפֵּר אֶל כָּל הַשָּׁבִים אֵלָיו בְּכָל לֵב. וְאִם רַב עֲוֹנָם מִנְּשֹׁא, לְפִי דַּעְתֵּנוּ. וְהָרְאָיָה לִדְבָרֵינוּ אֵלֶּה, מָה שֶׁאָמְרוּ בראש השנה יח, א גַּבֵּי גְּזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה, דְּמַסִּיק רָבָא הָתָם, דִּבְזֶבַח וּבְמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר אֲבָל מִתְכַּפֵּר הוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְאֵין זֵכֶר לָהֶם שָׁם, שֶׁיִּצְטָרֵךְ הָאֵל לִשְׁאֹל הֶתֵּר עָלֶיהָ, כִּי יְדוּעִים וּבְרוּרִים הַדְּבָרִים לְכָל רוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהַכֹּל נֶאֱמַר עַל צַד הַמָּשָׁל אֶל הַמְקַבְּלִים. וּמִפְּנֵי כֵן הֶאֱרַכְתִּי בָּזֶה עַד הֵנָּה, לְפַנּוֹת לְךָ הַדֶּרֶךְ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. וּמַה שֶּׁאָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁכִּנּוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְשׁוֹן הֶתֵּר בִּשְׁבוּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לֹא תִּמְצָא זֶה לְעוֹלָם, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁכִּנּוּ לוֹ הַשְּׁבוּעָה לְחַיֵּב בְּרִיָּה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁכִּנּוּ לוֹ שְׁבוּעָה לִזְכּוֹת בְּרִיָּה, לֹא יִזְכְּרוּ שָׁם לְעוֹלָם הֶתֵּר, כִּי רַב חֶסֶד מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, וְלֹא יָשִׁיב דְּבָרוֹ הַטּוֹב רֵיקָם, רְצוֹנִי לוֹמַר, כִּי מֵאַחַר שֶׁנִּרְאֶה הָאָדָם שָׁעָה אַחַת זַכַּאי לִפְנֵי הַמָּקוֹם, רָאוּי לְקַבֵּל הַטּוֹבָה כָּל כָּךְ כְּאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִשְׁבַּע עָלָיו עַל הַגְּמוּל הַטּוֹב. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קלב יא נִשְׁבַּע הַשֵּׁם לְדָוִד, וְכַיּוֹצֵא בוֹ, לֹא יִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַזְּכוּת עוֹד, גַּם כִּי יֶחֱטָא הַרְבֵּה, וְזֶה מִמִּדּוֹתָיו הַיְּקָרוֹת בָּרוּךְ הוּא. דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן כִּנּוּיֵי שְׁבוּעָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, נדרים ב, א שֶׁהֵן כִּשְׁבוּעָה. וּפֵרוּשׁ כִּנּוּיֵי שְׁבוּעָה הוּא לְשׁוֹנוֹת הַרְבֵּה שֶׁהֵן בֵּין בְּנֵי אָדָם, לְפִי הַמְּקוֹמוֹת, כְּעֵין מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שם י, א שְׁבוּתָה שְׁקוּקָה וכו'. וְכֵן דִּין אָלָה וְאָרוּר שבועות לו, א אִם הֵן כִּשְׁבוּעָה, וְהָאוֹמֵר לָאו בְּהַזְכָּרַת הַשֵּׁם, וְכֵן נזיר ג, ב יָמִין וּשְׂמֹאל, וְדִין שבועות כו, ב פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין, וּמָה שֶׁלָּמַדְנוּ מִדִּין זֶה שֶׁפִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין שֶׁנּוֹדְרִין לְהָרָגִין וּלְחָרָמִין, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר יֵאָסְרוּ כָּל פֵּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם עָלָיו אִם יִהְיֶה כֵּן וְכֵן, וְיִהְיֶה נדרים כז, ב בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יֵאָסְרוּ כִּי אִם הַיּוֹם, וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַסְּתָם מַשְׁמַע לְעוֹלָם, וּכְגוֹן זֶה דַּוְקָא שֶׁאֵין דִּבְרֵי פִּיו סוֹתְרִין לְגַמְרֵי מַחְשֶׁבֶת לִבּוֹ הֻתַּר לָנוּ שֶׁנִּדּוֹר לְהָרָגִין וּלְחָרָמִין וְלֹא בְּצַד אַחֵר. וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֶיהָ, בִּשְׁבוּעוֹת וּבִנְדָרִים י"ד רל"ו וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְנִשְׁבַּע עַל עַמּוּד שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב אוֹ שֶׁל זָהָב שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב, אוֹ לְבַטֵּל מִצְוָה זוֹ, אוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאֵין כֹּחַ אָדָם יָכֹל לַעֲשׂוֹתוֹ, בְּמֵזִיד לוֹקֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם מַעֲשֶׂה, לְרֹב חֹמֶר הָעִנְיָן חִיַּבְתּוֹ הַתּוֹרָה שבועות כז, ב מַלְקוּת. וּבְשׁוֹגֵג פָּטוּר בְּזוֹ מִקָּרְבָּן, אֲבָל בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר, וְהוּא הַנִּקְרָא שְׁבוּעַת בִּטּוּי, חִיְּבָה הַתּוֹרָה קָרְבָּן לְשׁוֹגֵג, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב מצוה קכג בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.

« ספר מצוות קטן קכ״ח ספר מצוות קטן ק״ל »